פסקי הרא"ש על שבת י״ד:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« פסקי הרא"ש על שבת י״ד:י׳ פסקי הרא"ש על שבת י״ד:י״ב »

1 שבת פתח ↗

לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. וְהָתַנְיָא: לֹא יְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, כָּאן — לִפְנֵי טִיבּוּל, כָּאן — לְאַחַר טִיבּוּל.

2 תוספתא כפשוטה על שבת פתח ↗

26. אין לועסין מוסתכי בשבת וכו'. כל הברייתות עד שו' 31 נעתקו ברי"ף ספי"ד. וכן הובאה התוספתא במדרש שכל טוב ח"ב, עמ' 289, בס' האורה סי' ס', סוף עמ' 53 =ספר הפרדס לרש"י סי' ק', ד"ק ח' ע"ד, תורת האדם להרמב"ן שער המיחוש, ד"ו ו' ע"א, סמ"ג לאוין ס"ה, כ"ב ע"א19ושם: תניא בתוספתא אין לועסין המצטכי וכו', והעתיק את לשון הר"מ פכ"א מה' שבת הכ"ד, ועיין במ"מ שם. רשב"א ק"ט רע"ב, מאירי ק"י ב' ע"ד ע"א ד"ה בכור, רא"ש ספי"ד, שו"ת מהר"ח או"ז סי' נ"ז, י"ז ע"א, א"ח ח"א ה' שבת סי' של"ד, נ"ה ע"ד, טור או"ח סי' שכ"ח, רבינו ירוחם, אדם, נתיב י"ב ח"ט ואגודה שבת סי' קכ"ח, קכ"ז ע"ד.והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו פי"ד מ"ג ואילך שאסרה לבריא ולחולה שאין בו סכנה לעשות מעשה שניכר ממנו, או מאופן עשייתו, שעושה כן לשם רפואה. ומוסכם מכל הפוסקים שאיסור רפואה בשבת הוא משום גזירה שמא ישחק סממנים לרפואה, עיין ר"מ פכ"א מה' שבת ה"כ. ועיין בבלי נ"ג ב', ברי"ף שם פ"ה סוף סי' שנ"ז ובס' התרומה ה' שבת סי' רל"ז. ועיין ירושלמי פי"ד ה"ג ובמה"פ שם ד"ה זה. ועיין בהגהות הרד"ל שם, ואינו מוכרח, עיין ר"מ הנ"ל הכ"ח ובבבלי קמ"ז ב'.ואשר למוסתכי אעפ"י שרבו בה הנוסחאות,20עיין בשנו"ס. וברי"ף: מוסכי, בשכל טוב: משטיכי, בס' הפרדס: מוסתכי, ברמב"ן, ברא"ש ואצל רבינו ירוחם: מצטכי, ברשב"א: מצטיכא, באגודה: משתיקי, בשו"ת מהר"ח או"ז: אצטבא'. ברור שהכוונה ל־μαστίχη ,mastix, שהמדרש ב"ר ספצ"א, עמ' 1136 מתרגם בו את הבושם לוט. ועיין בהערות ר"ח אלבק שם ובפלורה של ר"ע לעף ח"א, עמ' 196 ואילך. ובר"ן על הרי"ף הנ"ל: מצטכי כן גרס ברי"ף מי שרף, וכך שמו בלשון ערבי. ובכפו"פ פמ"ח, הוצ' לונץ סוף עמ' תרס"ב וציין לו לעף הנ"ל: קטף פי' הוא מצטכא כך קבלתי מאבא מורי זלה"ה. ובהערה שם: עץ האוצר שרף שלועסים אותו אחרי התקשותו ללבן את השנים.

1 מתני' החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן ורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד שכן דרכן לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם:

2 גמ' ולא יגמע בהן את החומץ והתניא ולא יגמע ויפלוט אבל מגמע ובולע כי תנן במתני' לא יגמע ויפלוט תנן. בתוספתא פי"ג אין לועסין מצטכי בשבת אימתי בזמן שמתכוין לרפואה לא ישוף אדם סם בשיניו בזמן שמתכוין לרפואה ואם מפני ריח הפה מותר. החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ והוא פולט אבל מגמע ובולע. ומטבל כדרכו ואינו חושש:

« פסקי הרא"ש על שבת י״ד:י׳ פסקי הרא"ש על שבת י״ד:י״ב »